מידי פעם, אני מקבלת פניות (דרך לינקדאין בעיקר אך לאחרונה גם דרך פייסבוק) ממועמדים שונים שמבקשים סיוע במציאת 'האתגר הבא' שלהם.
בדרך כלל, זה נראה ככה:
'הי יעל, שמי (…), בימים אלה ממש (בוא'נה, דווקא עכשיו? איך זה יכול להיות?) אני נמצא בתהליך איתור האתגר הבא שלי (טוב, משעמם לך, נכון?), ואשמח לדעת אם תוכלי לאתר את התפקיד הזה עבורי'.
בברכה,
(…).
או ככה:
'הי (זה בלי שם, גנרי, נשלח לכל כתובות המייל שאי פעם הבחור מצא בג'ימייל שלו), אנחנו חברים בלינקדיאן, ולחברים צריך לעזור. לאחר (…) שנים של עבודה במקום (…) בו עשיתי המון דברים מדהימים ויצירתיים (מעניין שהוא תמיד חושב שהוא הכי יצירתי מכולם, בטח הרבה יותר ממני), יצאתי מחדש לשוק העבודה (כן, כן, שוק הבשר- שמענו על זה), ואני פנוי לתפקיד בכיר בארגון, רצוי ארגון גדול.
אשמח אם תוכלו לקשר אותי עם HR בארגונים בהם אני יכול להביא תועלת.
תודה מראש,
(…)
מעניין שהנוסח הזה של המכתב מגיע אליי פעם בחודשיים לערך, וכל מי ששולח אותו שולח פעמיים, בהפרש של חצי שנה. כלומר, עוברת חצי שנה והוא 'עדיין מחפש'. משום מה, אנשים חושבים שהזכרון שלי גרוע או שהשליטה שלי במייל מעטה- או שניהם, והם לא טורחים להסביר לי שזה המצב- ובכנות וביושר לספר לי שהם מבקשים סיוע בייעוץ?
או פשוט ככה:
'הי יעל. אני מעוניין לעבוד כ (…). אשמח לעבוד בחברתכם (טוב, אני עד כה הייתי המנכ"לית והעובדת של עצמי, זה נראה שאתה לא קורא מה כתוב אצלי בפרופיל…)
ביי.
אבל הפנייה הזו שקיבלתי באמת היתה הכי יצירתית מכולן.
הי יעל,
שמי (…) ואני מנהל מחלקת (…) בחברת (…). אני מהנדס תעשייה וניהול, וכעת מנהל 16 עובדים, מהנדסים והנדסאים.
אבקש לשלוח את קורות החיים שלי ל… (שמות של 5 חברות יצרניות בכל הארץ) וגם ל… (עוד 2 ארגונים) ול- … (משרד ממשלתי).
בכבוד רב,
(…)
שאלתי את עצמי, מדוע מועמדים פונים אליי עם בקשות, משאלות או דרישות כל כך לא הגיוניות מבחינתי. מדוע הם חושבים שאני עובדת אך ורק עבורם. ושאני חייבת להם.
עיקר התסכול שלי נובע מהציפייה של מועמדים שסיוע בחיפוש עבודה זה משהו מובן מאליו, קצר ולא דורש ממני שום דבר חוץ מ… לשלוח מייל.
הגעתי ל- 3 מסקנות מרכזיות.
1. כל אחד משוכנע ב- 100% שהוא טאלנט– כי השוק שייך כיום למועמדים. כאשר המשק יעבור (ולצערנו זה יקרה מתישהו) לפסים של האטה אמיתית, נראה תמונה הפוכה, של אלפי אנשים שמתחננים לחסדים של אנשי ההשמה- ואגב מתלוננים על חוסר מקצועיותם. טעויות בקריאת מפה עשויות להיות קריטיות הן בתהליך חיפוש העבודה, והן בתהליך קידום הקריירה ע"י מיתוג אישי.
2. קושי אמיתי לבקש סיוע. אכן, כל מי שכעת לא מועסק, אוטומטית נכנס להגדרת 'לא טאלנטים'. ולכן, נוצר קושי אמיתי להסביר ולתרץ את מצבי האבטלה.
3. זילות מקצוע הגיוס ובוודאי הייעוץ. פעם, להתקבל לראיון בחברת השמה (1998, חברות ההשמה בשיאן) היה נחשב להישג. היום, 20 שנה אחרי, כל אחד קורא לעצמו חברת השמה או אפילו head- hunter (אגב, אני ממש לא. אני רק outsource של ארגונים). מאחר שהמשק שלנו במצב של תעסוקה כמעט מלאה וקיימת תחרות על 'הטובים', המועמדים אינם מהססים לדחות פניות של מגייסים- אולם, ההבדל הוא שהטאלנטים מבוקשים בכל עת.
אם כן, מי ייחשב לטאלנט?
לא פשוט להגיע להגדרה הנכונה. השאלות הן רבות: האם טאלנט הוא אדם שמוכשר בכמה שיותר תחומים? האם זהו אלוף של פעולה אחת, למשל, בדיקת תכונה מסוימת בקפה? האם זהו מנהל הכי מדהים? בעיניי, טאלנט הוא אדם המביא לארגון תועלת אמיתית המתבטאת בכסף בכיס- ויש לו שם- של זה שמביא את הכסף- בארגון. כלומר, לא מספיק להיות נינט טייב, חשוב גם שהמפיקים של כוכב נודל (1) ילהקו אותך לתוכנית. אחד הביטויים של התופעה הוא שהטאלנט הוא האחרון 'לכבות את האור'- רגע לפני שהכל קורס. כלומר, זהו אדם שיהיה מועסק גם התקופות משבר משום שהוא מהווה נכס אסטרטגי. עקב כך, מפוטרים טריים מזכירים את ההבטחה של המנכ"ל שהם הטאלנט- ובכל זאת, רוב הארגון נשאר והם פוטרו. אכן, ישנם טאלנטים שמצטיינים בפוליטיקה. הם אלה המפטרים את הטאלנטים המצטיינים במהות. ויש גם טאלנטים המצטיינים ביחסי אנוש גרועים במיוחד.
שיאו של הסרט הוא ששליחת מיילים למעסיק פוטנציאלי ולמשתף פעולה פוטנציאלי היא אחת ממיומנויות המפתח בעולם החדש שמתרכז ברשתות החברתיות. ארשה לעצמי לומר שמי ששולח מיילים מסוג זה אינו טאלנט. אז מיהו כן? אדם שכעת שווי השוק הנחווה שלו גבוה. הנחווה כמובן על ידו.
_____________________________________________
לא ידעתי האם לצחוק או לבכות. אבל הצלחתי להתעשת תוך מספר דקות, וכתבתי תשובה מנומקת למדי.
היי (…),
שמי יעל אוספובט, אני עוסקת בייעוץ קריירה, ייעוץ ארגוני וגיוס עובדים. אשמח לסייע בדברים הקשורים לעיסוקי המקצועי משום שעדיין לא הפכתי לדואר ישראל.
בברכה,
יעל
** הערה בעקבות הקוראים. מדובר באנשים שבאופן שיטתי ובוטה סירבו לקבל עזרה, אפילו ברמה של שיחת טלפון שבוודאי לא עולה להם או ברמה של חומר כתוב. כששלחתי להם את הלינק ל'קורס חיפוש עבודה' שלי (סדרת מיילים שמסבירה צעד אחר צעד איך מחפשים עבודה) אף אחד (מדגישה, אף אחד) מהם לא נרשם. לגבי חלקם: כשביקשתי לבדוק האם הניסיון שלהם רלוונטי לתעשייה, הם אמרו לי שכן- והמשיכו להתווכח כאשר ניסיתי לרמוז ש… לא באמת. לגבי חלק אחר: ניסיתי לבדוק האם יש להם מיתוג תעסוקתי ובידול. הם טענו שניסיון רב הוא הבידול שלהם (טוב, אין כזה דבר). ועוד ועוד.
המאמר הזה נכתב מתוך כאב פרטי שלי- אני רוצה לעזור ומסתבר שלחלק מהאנשים קשה עד בלתי אפשרי לקבל עזרה. אי אפשר להכריח. לכן, אשמח אם אתם, הקוראים שלי, תמסרו שהארצה להקדיש מזמני לכל אחד שמחפש ברגעים אלה תפקיד (מאתגר) חדש.
עם השנים, פיתחתי שיטות אפקטיביות מאד. רק חשוב להבין שזה לא שליחת קורות החיים לכתובת מייל.
