הסבה מקצועית אפשרית

מי כאן ניסה פעם עבודה שאיננה מתאימה לו?

גם אני ניסיתי. 8 שנים מחיי עבדתי במערכת החינוך. בשנה הראשונה, היה לי מאתגר. למדתי המון: להנחות קבוצה, לאבחן, ללוות (קואוצ'ינג) ולהביא את החבר'ה להצלחות על אף שרבים וטובים כבר מזמן הרימו ידיים.

בשנים הבאות, הבנתי שמלבד התלמידים יש גם את המערכת. מערכת שאינה מתאימה לכל אחד והיא כוללת צלצולים גם כשלא בא לך, חופשים אינסופיים שההחלמה מהם קשה, ביורוקרטיה ענפה, דו"חות… דו"חות… דו"חות… כשהבנתי זאת, התחלתי לסלול את דרכי החוצה.

נו באמת. הרגשתי שאני מקרה אבוד. יועצים ושוחרי טובתי אמרו לי לא פעם: 'מה שלא עשית עד 30 לא תספיקי, לא עבדת בארגון עסקי, מי שלא תהיה לו תשתית פיננסית מהעבודה (כלומר, מי שלא ירוויח 20K בלשון העם) אין לו סיכוי'… ועוד.

ובכן, מיותר לומר שאני לא לבד.

אני עורך דין בתחום האזרחי, התמחיתי במשרדים הכי נחשבים בתל אביב, עבדתי כבר כעשור עם כל מי ומי בחברות הענק במשק. אבל אנשים לא רוצים אותי, שואלים אותי 'אז למה אתה רוצה לעזוב?? משכורת?? תנאים??'. אבל אני פשוט לא סובל את זה. מה את ממליצה לי לעשות??

בהסתכלות אחורה, אני מבינה עד כמה מערכת החינוך (כמו גם לא מעט ארגונים אחרים) היא 'גן נעול', עם שפה משלו ותרבות משלו, ובעיקר עם הדימוי שלו 'בחוץ'. או בקיצור, אנטי- מותג.

ואז נפל לי האסימון. ששכחנו משהו. ל'משהו' הזה קוראים בשמות השונים. יש הקוראים לו 'ייעוד', יש הקוראים לו 'כישרון' ויש הקוראים לו סתם 'רצון' או 'זרימה' ולמהדרין קוראים לזה 'הישרדות'. כל המרכיבים הללו בונים לאורך זמן את ההצלחה בקריירה, ובוודאי את הצלחת ההסבה המקצועית. הם ולא משהו אחר. היום, המלה האופנתית היא Grit, שילוב מנצח בין תשוקה להתעקשות.

לכל אדם יש כישרון אחד לפחות, ועליו מוטלת המשימה לטפח אותו.

שלוש השאלות העיקריות שעולות כאן הן:

  1. איך אדע מהו ה-כישרון שלי?
  2. האם חובה לשאוף לעסוק לפרנסתי במשהו שהוא ה-כישרון שלי?
  3. איך להגיע לעסוק בתחום מקצועי שיש לי בו ה-כישרון- אך אין לי בו אחיזה עד כה?

נדמה תחילה ששאלת איתור הכישרון הייחודי היא שאלת השאלות, ומבלי לאתר אותו אין לצאת לדרך. אבל האמת היא שזה לא בדיוק כך. גם בדרך עצמה יש לא מעט

כדי לאתר את הכישרון, אני מזמינה אתכם לריחוף קל על גבי ההצלחות שלכם בחיים בכלל, לא רק בעבודה. תנסו לבדוק: מהם הרגעים בחיים שלכם שאמרתם 'אההההה! אני אוהב/ת את זה'? 'זה יוצא לי ממש טוב!', רגעים בהם הרגשתם אנרגיות טובות, שמחה בעשייה, הנאה. סביר מאד להניח ששם שוכן הכישרון.

אבל כישרון לבדו זה לא מספיק. לפעמים, אפשר ואף מומלץ ללכת בדרך פרוזאית יותר. בנוסף, יש לכל אחד מאיתנו יותר מכישרון אחד.

אני חולה על ספורט. מתאמנת כל יום שעתיים, מאמנת קצת בהתנדבות. אבל אני יודעת שבתור אשת שיווק ארוויח הרבה הרבה יותר. וקשה לי לוותר על השכר והתנאים של ארגון…

אם נדמיין שעיסוק או מקצוע / אחריות מקצועית זה סוג של ריבוע, שהוא מורכב מכל מיני סוגים של פעולות שונות. למשל, מי שעוסק בעריכת דין עושה את הדברים הבאים:

  1. הכנת כתבי הגנה, כתבי תביעה, הסכמים וכדו'
  2. מציאת אסטרטגיית פעולה בתיקים והערכת כדאיות
  3. עבודה מול לקוחות- במקרה של אזרחי מסחרי הם לקוחות עסקיים שמבצעים פעילות עסקית כגון רכישת חברה, העסקת עובדים וכדו'.
  4. ליטיגציה- ייצוג לקוחות בבית המשפט.
  5. הנחיית מתמחים בכתיבת כתבי בית דין
  6. ועוד.

עכשיו, בואו ניקח עיסוק פריפריאלי לכאורה כמו 'עבודה מול לקוחות', ונהפוך אותו לעיקרי. יש? נקבל עיסוקים שונים לגמרי, למשל, פיתוח עסקי או משאבי אנוש.

הל מנת להמשיך לקבל רעיונות לעיסוקים נוספים, הבה נתבונן בתרשים. אם נשנה כל פעם פרמטר זה או אחר, נוכל להגיע לרעיונות נוספים.

אם נמשיך את הדוגמה שלנו, עורך דין מהמשרד המוביל יוכל לבחור לעצמו ארגון עסקי או ממשלתי אחר עפ"י ראות עיניו, ולהשתלב בו, וגם לבחור עולם תוכן. לרוב, יש השקה בין עולם תוכן שבו עסק לבין עולם תוכן בו ימצא עבודה הכי מהר.

חלק מרעיונות לעיסוקים גוררים אחריהם שינויים בתחומים נוספים, לדוג' רוב מנחי הקבוצות הם עצמאיים (שינוי במימד 'ארגון') ואולי בעולם התוכן (מבוגרים לעומת ילדים, מנהיגות ושירות לעומת חרדת מבחנים) וכדו'.

פשוט, נכון?

אז למה ההסבות המקצועית נחשבות לדבר מורכב כל כך?

התשובה לשאלה הזו היא אולי בנאלית… ערכים! הערכים שלנו הם חלק שמשתנה הכי לאט.  

מדובר בערכים של מועמדים וגם של מעסיקים. התרבות התעסוקתית של המאה ה- 20 מחלקת את המקצועות לקבוצות ולסולמות, ומעבר מסולם לסולם הוא מורכב ולעתים בעייתי. הסתכלות המעסיקים עד היום היא על 'מה את/ה כבר יודע/ת לעשות' ולא על 'מה תדע/י לעשות עוד חודש? חודשיים? שנה?'. היא גם מתמקדת עד כה בקריירות ארוכות טווח ואינה מניחה שבעתיד הקרוב מאד נדבר על קריירות פרויקטאליות, שהות בארגון של שנה שנתיים- סיכום ומעבר הלאה.

המכשול השני הוא ללא ספק קצב למידה. כשעוברים מקצוע, צריך ללמוד שפה, אופן התנהלות, מיומנויות עבודה, ועוד. כדי להגביר את הקצב, מומלץ להתחיל ללמוד מראש לקראת ההסבה. קורס אחד בדרך כלל לא מספיק, הוא צריך להיות מגובה בהתנסות מעשית מרובה.

והמכשול השלישי בתהליך הוא היעדר נטוורקינג מקצועי. גם אותו מומלץ לבנות מראש. וכל הדרכים טובות! הרשתות החברתיות לוקחות אותנו צעד קדימה בנושא.

ועוד משהו. עדיף לעשות את זה יחד. ייעוץ נכון יכול להפוך את המכשולים לכמעט בלתי מורגשים, ואת התהליך למאתגר ומהנה.

שנה טוב,

שלכם,

יעל

 

 

 

חיפוש העבודה לא הולך להיות יותר קל השנה

לפני כעשור, עדיין חיפשנו עבודה בעיתוני סוף השבוע. כיום, בכל חודש פיצ'ר טכנולוגי חדש משנה את החיפוש שלנו. התפתחויות טכנולוגיות מקלות מאד לכאורה על חיפוש העבודה- אך מהצד השני הן גם מסבכות אותו. 

מעולם לא היה חיפוש העבודה קל יותר!  אנשי טכנולוגיה מדברים על יכולת להגיע לכל אחד ואחד מכם דרך האינטרנט, כולל המייל והטלפון. ועדיין- יש הרבה אנשים שמחפשים עבודה.

במאמר הזה, אספר לכם מה צריך לעשות כדי שמגייסים יגלו אתכם.

You're open

 

לפני חודשים ספורים, LinkedIn השיקה (כרגע בארה"ב בלבד אבל תיכף מגיע גם אלינו) את הפיצ'ר המדהים הבא:

https://www.youtube.com/watch?v=fArXoyKYtF0

כדי להתחבר, אתם פשוט תיכנסו ל- Jobs בתפריט העליון, ומשם ל- Preferences. אפשר להגדיר את המשרות בצורה מדויקת, כולל שמות התפקידים, ממתי אתם זמינים, לאילו אחוזי משרה, מהם המקומות שבהם אתם מחפשים, ועוד דיוקים שונים.

 

אז הרשו לי קצת לפנטז. בעוד זמן מה, אפשר יהיה שמשאלות שלכם בפיתוח הקריירה יאותרו באופן אוטומטי, ומישהו כבר יציע לכם את המשרות הנכונות עבורכם.

יועצת קריירה (או יועץ) שנקראים Talent Advisor בדיוק כמוני, יסבירו לכם איזו משרה לקחת ולאיזו לא כדאי להתקרב, ואיפה בדיוק תצליחו לפתח יותר את הכישורים שלכם.

** כאן המקום לספר לכם איך הגעתי לשם הזה בפרופיל שלי ב- LinkedIn. לפני 4 שנים הלכתי לכנס מקצועי. המרצה הסבירה בהתלהבות שבתעשייה ובאתרי הבנייה פשוט 'אין עובדים' (המצב רק הלך והחריף עם השנים, היום המרצים פשוט כורעים תחת התקפות מהקהל ש'אין עובדים'), והיא הזכירה את דו"ח חברת מקינזי שקבע שכעת מתנהלת 'מלחמה על הטאלנט'. מיד החלטתי שהמלה הזו טאלנט תופיע איפה שהוא בתכתובת שלי. לא תיארתי לעצמי אז שיש תפקיד כזה במחלקות גיוס בחלק מהחברות בעולם.

גם Google נכנסת לעולם המועמדים, היא השיקה אלגוריתם חדש שיחבר בין מחפשי עבודה לבין המעסיקים (לפי הודעת Google, האלגוריתם יופיע באתרי דרושים בלבד ולא כתוכנה עצמאית). וזה 'לא סופי', כי Google נכשלה בו פעמים רבות.

עד אז, ה'קריצות' הנוספות שחובה לעדכן ב- LinkedIn כדי שיהיה ברור שאכן אתם מחפשים עבודה (והזחלנים האוטומטיים יודעים לאתר), הם:

1.      ציון של מייל בתוך הפרופיל.

2.      תגובה מיידית להזמנות.

3.      הצצות לפרופילים של אנשים אחרים.

4.      Likes בניוזפיד של הרשת.

5.      כמובן- מנוי Premium. ** על המנוי נספר לכם בנפרד.

כל אלה, כולם, ניתנים לאיתור ע"י תוכנות גיוס שונות, לדוגמה Entele, Aevy ותוכנות נוספות.

נכון שהייתם רוצים להיות בצד מקבל ההצעות של האוטופיה המושלמת הזו, לא?

לפעמים לא. קודם כל, כי השקיפות והמהירות הזו לא טובה לכולם. יש אנשים שאוהבים להיות אנונימיים. יש מצבים בהם עדיף להיות אנונימי.

תחשבו על מי שמחפש עבודה תוך כדי עבודה (וזה כ- 70% מהשוק עפ"י הסקרים שמפרסמת Alljobs משנה לשנה). סמנכ"ל פיתוח בכיר בחברת סטארט אפ שגדלה וכיום מונה כ- 100 עובדים סיפר לי (הוא בן 57 אגב) שהוא מקבל בשבוע ממוצע 2-3 הצעות עבודה, כך שהוא אפילו לא טורח לפתוח את ה- LinkedIn! ולכן, הגיע לסדנא שלי שוב, כדי לדעת איך לגייס מבלי להיות 'נודניק'. תחשבו על אנשים ש'מופצצים' יומיום בהצעות עבודה- הקריירה שלהם בסכנה (אגב, גם הקריירה של אלה שמגייסים אותם בסכנה. אי אפשר לגרום לעובדים להתעניין בכם בדרך הזו).

ותחשבו גם על החופש. חופש לחפש לבד את המשרה הטובה עבורי, חופש ללכת לנטוורקינג, חופש לבחור את המקצוע ואת הארגון בו הייתי רוצה לעבוד.

אנו חיים בעידן שבו הכל (כמעט) פתוח ונגיש. פעם, לקוח שלי אמר לי 'אני מפחד לפתוח פרופיל בלינקדאין, כי המנהל שלי אמר על אחד העובדים שהוא פתח פרופיל ב- LinkedIn ומכאן רואים שהוא רוצה לעזוב'. היום, עם האפליקציות החדשות מנטרות את הפרופילים שלכם ומתריעים שאתם רוצים לעזוב. ללא ספק, הפיצ'ר החדש יוכל להיות מנוטר. ללא ספק אפשר שחבר של מנהל/ת משאבי אנוש בארגונכם או חברת ההשמה שעובדת עם ארגונכם תוכל לבשר על עזיבתך הצפויה. אז, בתכל'ס אין כמעט הבדל בין הפיצ'ר החדש לבין 'מחפש את הבית נחדש' או כל הביטויים שאני לא ממליצה להשתמש בהם בפרופיל שלכם.

והבשורות הרעות באמת הן שבתמורה לפתיחת אפשרויות אחדות, LinkedIn סוגרת לנו אפשרויות אחרות! ואם היא סוגרת למגייסים את אופני החיפוש, התחרות תעבור עוד מעט למסלול עוקף LinkedIn. נראה ש- LinkedIn מהדקים חגורה והרבה מאד מן ה'הקלות' שהתרגלנו אליהן פשוט מאד ייעלמו. במקום, ככל הנראה, נצטרך להתרגל לתוספים כגון Lusha ו- Prophet.

lusha1_LI

 

 

 

 

כך זה נראה ב- Lusha.

 

מכאן, שבעתיד (שוב) יהיה יותר קשה ליצור קשר עם המעסיקים הפוטנציאליים כאשר אתם אלה שיוזמים אותו.

והבשורות הרעות באמת הן שבתמורה לפתיחת אפשרויות אחדות, LinkedIn סוגרת לנו אפשרויות אחרות!
ואם היא סוגרת למגייסים את אופני החיפוש, התחרות תעבור עוד מעט למסלול עוקף
LinkedIn.

 

———————————–

שימו לב: בפוסט הזה יש לא מעט גישות ושיטות חדשות שכל מחפש עבודה צריך לדעת.

אני כאן לשאלות! מוזמנים לשלוח לי את פרופיל ה- LinkedIn שלכם ולקבוע איתי שיחת ייעוץ של חצי שעה. אני לא עושה את זה כבר למעלה משנה! זאת ההזדמנות להקפיץ משמעותית את חיפוש העבודה שלכם.

 

 

 

 

נטוורקינג- אופנה או כורח המציאות?

חבר מביא חבר

חבר מביא חבר

נטוורקינג הוא לא משהו שניתן לכמת, לחשב, להבין.

לפיכך, ההמלצות שניתנות בדרך כלל לשימוש בכלי המנצח הזה הן

המלצות כלליות.

במאמר הזה, נסקור את הגישות הקיימות בנטוורקינג, וניתן

המלצות ספציפיות להצלחה בתחום זה.

_________________________________________

נטוורקינג הוא יצירה ופיתוח קשרים בין- אישיים.

 

 

LinkedIn לעסקים- יש דבר כזה!

כל יום (כמעט) אני מקבלת שאלות על לינקדאין- מעסקים קטנים ובינוניים.

קיימתי בעבר סדנאות רבות בנושא, הסדנא הבאה תתקיים בתחילת יולי- ובינתיים: אני מזמינה אתכם להוריד חומרים כתובים בנושא.

השאירו את הפרטים למטה- והמדריך בדרך אליכם!

 

 

* שם:
* דוא"ל:
 

שינויי מזג האוויר (הרגלי הגיוס) הביאו אותי לחשוב

 
מדריך לחיפוש עבודה בגיל 40+

לפני כשנה, העברתי סדרת סדנאות לינקדאין ורשתות חברתיות למחפשי עבודה ולמגייסים-  בכל רחבי ארץ. בכל הסדנאות למועמדים שאלתי אותם את השאלה הבאה: 'לדעתכם, כמה אחוזים מתוך כלל הגיוסים נעשים בדרך של 'חבר מביא חבר'?' חכמת ההמונים העלתה את הדבר המעניין הבא: ככל שמתרחקים מתל אביב, כך הכמות המשוערת של הגיוסים עלתה. בקרית שמונה נאמר לי שהיא… 95%.

כששאלתי את המעסיקים באזור הצפון כמה אחוזים מתוך כלל הגיוסים שלהם הם 'חבר מביא חבר', נאמר לי ש…20% לערך, וחבל שכך. הם, דרך אגב, סבורים שככל שמהמתרחקים צפונה כך מצוקת המועמדים הינה גדולה יותר.

 

ובאופן כללי יותר: התעשייה מדווחת על מצוקת כוח אדם מקצועי, ביבי מנסה לעודד ייבוא מוחות מאוקריינה (לפחות, כך לפי העיתונות…) ואלפי אנשים (המצוקה קשה בייחוד בקרב בוגרים טריים ובקרב ותיקים בני 40+) מסתובבים חופשי ללא עבודה??

 

אז איך זה ייתכן?

 

אם הקריירה שלכם חשובה לכם, בואו ונראה כיצד ניתן להסביר את כשל השוק הזה- ובעיקר, כיצד ניתן להתגבר עליו.

 

Stack Overflow הוציאו לאחרונה סקר מגיף של כ- 40 אלף איש מבין גולשי האתר הזה (למי שלא מעודכן, זהו אתר שאלות ותשובות למפתחי תוכנה, ואם אתם נמנים על הקטגוריה הזו, רצוי שתירשמו ותתחילו לקבל הצעות עבודה), ובסקר הזה ציינו מספר טרנדים עולמיים שקשה מאד להתעלם מהם.

הטרנד הראשון, הוא… ללא ספק הגיל. הגיל הממוצע של מתכנת הוא 29 (החציוני אף נמוך יותר), לרובם יש ניסיון שבין 2-10 שנים, מעל 90% מהם גברים, 30% מהם בלבד מצאו עבודה דרך 'חבר מביא חבר' ועוד 17% מצאו עבודה דרך האינטרנט, המשכורות הגבוהות שייכות לבעלי תואר שני במדעי המחשב או בהנדסה, ו- 63% מוכנים לקבל הצעות עבודה תוך כדי עבודה.

הטרנד השני הוא שככל שהמגייסים נמצאים בלינקאין- כך המועמדים הצעירים והמוכשרים (לדעתם) מוצאים להם מקום אחר! מעניין, לא? בסדנאות לינקדאין האחרונות, דיברתי על חיפוש בוליאני למגייסים, דפי נחיתה למחפשי עבודה, Meetup, Facebook, וגם Stack Overflow עצמו, וכו'. בפייסבוק יש מאות קבוצות לחיפוש עבודה! הידעתם? ** התייחסתי לנושא בהרחבה בסדרת המאמרים שלי 'שקוף'.

הטרנד השלישי הוא Hands On. כפי שעולה מהדו"ח, תעשייה לא זקוקה למנהלים גדולים אלא לטכנולוגים (או טכנוקרטים?) שימציאו ויחדשו. לארגן עבודה של כאלה שימציאו במידה מסוימת הרבה יותר קל. אספר לכם למה. כיועצת או מנהלת, אני רואה את הכשלים של המנהלים / עובדים / מתנדבים (טוב, זה גם התפקיד שלי), מתערבת רק כשצריך, מטפלת, סוגרת קצוות. וכשאני מלמדת ניהול, אני תמיד מדגישה שכדי לנהל נכון, יש צורך להתנתק מהעשייה היומיומית, כלומר מה- Hands On. ופה המלכוד משום מי שהתנתק והפך למנהל או לבעל עסק, באופן אוטומטי הופך ל- Overqualified.

 

אז מה ניתן ללמוד מהנתונים הללו?

1.      בואו ניזהר מחוסר הבנה של עולם הגיוס. גם כיום, ישנן הצעות רבות לחייב את המעסיקים להשוות את קבוצת בני 40+ לקבוצות המוחלשות כגון בעלי מוגבלויות או עולים. ייתכן מאד שזה חלק מהפתרון, אבל רק חלק! ארגונים, בייחוד הגדולים, מגיעים מהר מאד ל- 3% בעלי מוגבלויות תוך ספירה של בעלי מוגבלויות שכבר נמצאים 'בפנים'. בהנחה שכל מקבלי הריטלין (15% מתלמידי בתי ספר עפ"י נתוני משרד החינוך) הם לקויי למידה, הספירה עשוייה שלא לאפשר העסקה של בעלי מוגבלויות נוספים שזו בעצם מטרת החוק. לפיכך, בואו נלמד כיצד נעשה וממה מושפע תהליך הגיוס. 

2.      לאמץ דרכים יצירתיות בחיפוש העבודה. וכדי להבין מהו חיפוש עבודה יצירתי, אני נזכרת תמיד בקמפיין של אבישי ביטון Nirit Cohen, Hire Me!. מחפש העבודה הקים אתר אינטרנט וקידם אותו בגוגל עפ"י מילות חיפוש של המקצוע שלו, אינטל (זו החברה בה רצה לעבוד) ונירית כהן- סמנכ"ל משאבי אנוש שם. כך, בכל בוקר שבאינטל פתחו מחשבים, הפרסום היה קופץ. ובסופו של יום, אבישי כהן ככל הנראה עדיין עובד באינטל.
שיטות של היום מוטות הרבה יותר לכיוון של רשתות חברתיות- אבל העקרון דומה: חשיפת גרילה.

3.      לשקול בכובד ראש הסבה מקצועית לתחום תוכנה. לכן, אם אתם בני 45 וזה עתה שוקלים האם ללמוד אנדרואיד, טוב שתחשבו פעמיים. כשאני דנה בסוגית ההסבה המקצועית (אגב, בכל גיל) אני שואלת כך: 'בוא/י נניח שהיתה לך עכשיו עבודה קבועה ומסודרת. האם גם אז היית עושה את הקורס? האם גם אז היית עושה את המעבר?' רוב הפעמים התשובה היא 'ממש לא!! ' עם לא מעט סימני קריאה. ואז אני שואלת: 'אז למה עכשיו כן? מי אמר לך שתצליח/י במקצוע החדש אם את/ה לא מצליח/ה במקצוע שיש לך 1000 שנות ניסיון?'.
מתי ההסבה הזו תצליח ביג טיים? כאשר היא באה ממקום של צורך אישי. כאשר תכנות היתה חלק מהמקצוע 'הקודם', כאשר מהילדות חלמתם על מחשבים, פתרתם חידות הגיון, אתם נמנים על קוראי חדשות על גאג'טים, ו(לא לשכוח) יש לכם כוח לשבת שעות ליד המחשב.

מאחלת לכם בהצלחה בחיפוש העבודה. אל תשכחו להוריד את המדריך לחיפוש העבודה בגיל 40+.

שלכם,

יעל

טאלנט (Looking for new challenge) מחפש אתגר חדש

מידי פעם, אני מקבלת פניות (דרך לינקדאין בעיקר אך לאחרונה גם דרך פייסבוק) ממועמדים שונים שמבקשים סיוע במציאת 'האתגר הבא' שלהם.

בדרך כלל, זה נראה ככה:

'הי יעל, שמי (…), בימים אלה ממש (בוא'נה, דווקא עכשיו? איך זה יכול להיות?) אני נמצא בתהליך איתור האתגר הבא שלי (טוב, משעמם לך, נכון?), ואשמח לדעת אם תוכלי לאתר את התפקיד הזה עבורי'.

בברכה,

(…).

או ככה:

'הי (זה בלי שם, גנרי, נשלח לכל כתובות המייל שאי פעם הבחור מצא בג'ימייל שלו), אנחנו חברים בלינקדיאן, ולחברים צריך לעזור. לאחר (…) שנים של עבודה במקום (…) בו עשיתי המון דברים מדהימים ויצירתיים (מעניין שהוא תמיד חושב שהוא הכי יצירתי מכולם, בטח הרבה יותר ממני), יצאתי מחדש לשוק העבודה (כן, כן, שוק הבשר- שמענו על זה), ואני פנוי לתפקיד בכיר בארגון, רצוי ארגון גדול.

אשמח אם תוכלו לקשר אותי עם HR בארגונים בהם אני יכול להביא תועלת.

תודה מראש,

(…)

מעניין שהנוסח הזה של המכתב מגיע אליי פעם בחודשיים לערך, וכל מי ששולח אותו שולח פעמיים, בהפרש של חצי שנה. כלומר, עוברת חצי שנה והוא 'עדיין מחפש'. משום מה, אנשים חושבים שהזכרון שלי גרוע או שהשליטה שלי במייל מעטה- או שניהם, והם לא טורחים להסביר לי שזה המצב- ובכנות וביושר לספר לי שהם מבקשים סיוע בייעוץ? 

או פשוט ככה:

'הי יעל. אני מעוניין לעבוד כ (…). אשמח לעבוד בחברתכם (טוב, אני עד כה הייתי המנכ"לית והעובדת של עצמי, זה נראה שאתה לא קורא מה כתוב אצלי בפרופיל…)

ביי.

אבל הפנייה הזו שקיבלתי באמת היתה הכי יצירתית מכולן.

הי יעל,

שמי (…) ואני מנהל מחלקת (…) בחברת (…). אני מהנדס תעשייה וניהול, וכעת מנהל 16 עובדים, מהנדסים והנדסאים.

אבקש לשלוח את קורות החיים שלי ל… (שמות של 5 חברות יצרניות בכל הארץ) וגם ל… (עוד 2 ארגונים) ול- … (משרד ממשלתי).

בכבוד רב,

(…)

שאלתי את עצמי, מדוע מועמדים פונים אליי עם בקשות, משאלות או דרישות כל כך לא הגיוניות מבחינתי. מדוע הם חושבים שאני עובדת אך ורק עבורם. ושאני חייבת להם.

עיקר התסכול שלי נובע מהציפייה של מועמדים שסיוע בחיפוש עבודה זה משהו מובן מאליו, קצר ולא דורש ממני שום דבר חוץ מ… לשלוח מייל.

הגעתי ל- 3 מסקנות מרכזיות.

1.      כל אחד משוכנע ב- 100% שהוא טאלנט– כי השוק שייך כיום למועמדים. כאשר המשק יעבור (ולצערנו זה יקרה מתישהו) לפסים של האטה אמיתית, נראה תמונה הפוכה, של אלפי אנשים שמתחננים לחסדים של אנשי ההשמה- ואגב מתלוננים על חוסר מקצועיותם. טעויות בקריאת מפה עשויות להיות קריטיות הן בתהליך חיפוש העבודה, והן בתהליך קידום הקריירה ע"י מיתוג אישי.

2.      קושי אמיתי לבקש סיוע. אכן, כל מי שכעת לא מועסק, אוטומטית נכנס להגדרת 'לא טאלנטים'. ולכן, נוצר קושי אמיתי להסביר ולתרץ את מצבי האבטלה.

3.      זילות מקצוע הגיוס ובוודאי הייעוץ. פעם, להתקבל לראיון בחברת השמה (1998, חברות ההשמה בשיאן) היה נחשב להישג. היום, 20 שנה אחרי, כל אחד קורא לעצמו חברת השמה או אפילו head- hunter (אגב, אני ממש לא. אני רק outsource של ארגונים). מאחר שהמשק שלנו במצב של תעסוקה כמעט מלאה וקיימת תחרות על 'הטובים', המועמדים אינם מהססים לדחות פניות של מגייסים- אולם, ההבדל הוא שהטאלנטים מבוקשים בכל עת.

אם כן, מי ייחשב לטאלנט?

לא פשוט להגיע להגדרה הנכונה. השאלות הן רבות: האם טאלנט הוא אדם שמוכשר בכמה שיותר תחומים? האם זהו אלוף של פעולה אחת, למשל, בדיקת תכונה מסוימת בקפה? האם זהו מנהל הכי מדהים? בעיניי, טאלנט הוא אדם המביא לארגון תועלת אמיתית המתבטאת בכסף בכיס- ויש לו שם- של זה שמביא את הכסף- בארגון. כלומר, לא מספיק להיות נינט טייב, חשוב גם שהמפיקים של כוכב נודל (1) ילהקו אותך לתוכנית. אחד הביטויים של התופעה הוא שהטאלנט הוא האחרון 'לכבות את האור'- רגע לפני שהכל קורס. כלומר, זהו אדם שיהיה מועסק גם התקופות משבר משום שהוא מהווה נכס אסטרטגי. עקב כך, מפוטרים טריים מזכירים את ההבטחה של המנכ"ל שהם הטאלנט- ובכל זאת, רוב הארגון נשאר והם פוטרו. אכן, ישנם טאלנטים שמצטיינים בפוליטיקה. הם אלה המפטרים את הטאלנטים המצטיינים במהות. ויש גם טאלנטים המצטיינים ביחסי אנוש גרועים במיוחד.

שיאו של הסרט הוא ששליחת מיילים למעסיק פוטנציאלי ולמשתף פעולה פוטנציאלי היא אחת ממיומנויות המפתח בעולם החדש שמתרכז ברשתות החברתיות. ארשה לעצמי לומר שמי ששולח מיילים מסוג זה אינו טאלנט. אז מיהו כן? אדם שכעת שווי השוק הנחווה שלו גבוה. הנחווה כמובן על ידו.

_____________________________________________

לא ידעתי האם לצחוק או לבכות. אבל הצלחתי להתעשת תוך מספר דקות, וכתבתי תשובה מנומקת למדי.

היי (…),

שמי יעל אוספובט, אני עוסקת בייעוץ קריירה, ייעוץ ארגוני וגיוס עובדים. אשמח לסייע בדברים הקשורים לעיסוקי המקצועי משום שעדיין לא הפכתי לדואר ישראל.

בברכה,

יעל

** הערה בעקבות הקוראים. מדובר באנשים שבאופן שיטתי ובוטה סירבו לקבל עזרה, אפילו ברמה של שיחת טלפון שבוודאי לא עולה להם או ברמה של חומר כתוב. כששלחתי להם את הלינק ל'קורס חיפוש עבודה' שלי (סדרת מיילים שמסבירה צעד אחר צעד איך מחפשים עבודה) אף אחד (מדגישה, אף אחד) מהם לא נרשם. לגבי חלקם: כשביקשתי לבדוק האם הניסיון שלהם רלוונטי לתעשייה, הם אמרו לי שכן- והמשיכו להתווכח כאשר ניסיתי לרמוז ש… לא באמת. לגבי חלק אחר: ניסיתי לבדוק האם יש להם מיתוג תעסוקתי ובידול. הם טענו שניסיון רב הוא הבידול שלהם (טוב, אין כזה דבר). ועוד ועוד.

המאמר הזה נכתב מתוך כאב פרטי שלי- אני רוצה לעזור ומסתבר שלחלק מהאנשים קשה עד בלתי אפשרי לקבל עזרה. אי אפשר להכריח. לכן, אשמח אם אתם, הקוראים שלי, תמסרו שהארצה להקדיש מזמני לכל אחד שמחפש ברגעים אלה תפקיד (מאתגר) חדש. 

עם השנים, פיתחתי שיטות אפקטיביות מאד. רק חשוב להבין שזה לא שליחת קורות החיים לכתובת מייל.

 

 

 

 

מומחה לשוק העבודה- מוקדש ל'גלובס' באהבה

ייעוץ קריירה בהיי טק

כשהייתי בת 5, הורים שלי רשמו אותי לקונסרבטוריון (כך הכישרון המוסיקלי שלי הפך לרשמי) ולבית ספר לאנגלית. 'שפות זה נכס'- אמר אבא במין הבעה רצינית ומעט עצובה. 'לכי תדעי איפה תמצאי את עצמך עוד כמה שנים?!'.

הוא צדק. כשהייתי בת 19, מצאתי את עצמי על מטוס, עולה לארץ- לבד.

יחד עם אנגלית ומוסיקה, אבא אתעקש שאקבל תגבור בציור. קיבלתי את הציון הכי גרוע בכיתה ואבא נאלץ לדרוש את העלאת הציון מול מנהלת בית הספר, בטענה שהדעת לא סובלת את העובדה שילדה שכל ציוניה הם 'מצוין' תכתים את התעודה עם 'בלתי מספיק' בציור…

אבל המציאות היתה חזקה יותר. עם השנים, ציור הפך לבלתי רלוונטי, והשפה האנגלית שלמדתי ביסודי נשכחה בתיכון לטובת לימודי העברית (קלה, כי אף לא אחד ממוריי במוסקבה לא ידע עברית באמת).

כשעליתי לארץ, אבא הציע שאלמד את מעבד התמלילים 'אינשטיין' עליו השלום. 'לכי תדעי במה תעסקי? את צריכה שיהיה לך 'חתיכת לחם שחור' ליום סגריר. במוסיקה הכסף לא בטוח, אז תעבדי בבוקר במשרה מלאה, תהיי מזכירה, ובערב תוכלי 'להרביץ בוכטות' עם ההפקות שאת עושה. אגב, כשיהיו לך ילדים… תקפידי להמשיך לעבוד, אולי בעלך חלילה יעזוב אותך ותישארי לבד?'

בהסתכלות לאחור, אבא שלי הוא המומחה הגדול ביותר לשוק העבודה שהכרתי.

זה לא מובן מאליו שזכיתי להשכלה מדהימה. אולם, מעבר לחינוך לניהול הסיכונים (אבא שלי מהנדס בניין, ובמקצוע הזה יש לא מעט סיכונים) וחשיבה כלכלית בריאה, אבא נתן לי שלל עצות בסיסיות וחסרות שימוש במציאות שלי. הוא לא שאל האם מתאים לי לעבוד במשרה מלאה כמזכירה, מהו אופי קבלת ההחלטות שלי, וגם האם צרכים ייחודיים של ילדיי ידרשו ממני להתפטר ממקום העבודה- תוך ויתור לכאורה על קריירה.

אין לי ספק שקריירה היא עניין מורכב שדורש הסתכלות רב מימדית וכוללת את כל היבטי האדם: ניסיון תעסוקתי, נסיבות חיים, תפיסות והשקפת עולם, השתייכות מגזרית וחברתית, מסורות משפחתיות, וזו רק ההתחלה.

יש הבדל עצום בהתייחסות אל אשת קריירה שגדלה בכפר שמריהו ובאה 'על המוכן' לניהול עסק משפחתי חובק עולם לעומת אשת קריירה אחרת שהגיעה משדרות ובנתה את עולמה ב- 10 אצבעותיה.

יש הבדל עצום בין הסבה מקצועית למקצוע לא נדרש (למשל, נגן עוד) מתוך שלל סיבות 'לא נכונות' פלוס חוסר כשרון מוסיקלי, לבין הסבה מתוך הכרח נפשי. במקרה הראשון, כנראה מדובר בבזבוז זמן, ואילו במקרה השני שווה לבדוק האם קיים כשרון, ואז להשקיע בבניית תוכנית עבודה אישית, משפחתית וכלכלית שיתמכו במעבר.

המלצות 'פולניות' של הורים זכו ללא מעט התייחסויות בקהילת מומחי קריירה. בדרך כלל, מומלץ לחשוב מהו החלום התעסוקתי, ללא המלצות אלה. ואז לבדוק מה ייתכנות החלום לאור שוק העבודה. או הפוך: לבדוק מה מציע שוק העבודה, ואז לבחון מה מתאים לי. חשוב להבין שההלימה לשוק העבודה תמיד שם. זו עבודה משותפת של שניים, נועץ ויועץ, במטרה שהנועץ ירכוש לעצמו כלים להיות מומחה להתפתחות הקריירה של עצמו ולשוק העבודה שלו.

אגב, מה זה בכלל מומחיות בשוק העבודה? נכון לעכשיו, המגמות בשוק העבודה הן:

  • התפוררות המוסדות הגדולים למעט דינוזאורים כמו Intel, Google, Microsoft ועוד כמה, ולכן- שגשוג של מגוון צורות העסקה, כגון עבודה כעצמאיים או דרך גורם שלישי (חברת אאוטסורסינג).
  • צמצום כח עבודה בשל כניסה מסיבית של טכנולוגיה לחיינו, בייחוד כאשר מדובר ב- IOT- Internet of Things .
  • הרחבת המושג 'עובד' בשל כלכלה חברתית לצורותיה (גם נתניהו מקדם את Uber, ויש גם Fiverr ו- Waze).
  • גלובליזציה ורב- תרבותיות שמעודדות עבודה מרחוק, ובשעות גמישות- ויש עוד.

האם בעולם כזה להחזיק בכוח מקום עבודה זו בכלל אופציה? באמת, האם כהמלצה כללית אני יכולה לומר שכדאי להחזיק בציפורניים במקום עבודה? גם כשהוא מקום אכזרי שגורם לשחיקה רגשית ונפשית? האם אוכל לתת המלצה כללית לא להתפטר אחרי חופשת לידה? גם כאשר אולי יש תחושה שגורל הבית או הילד מוטל על המאזניים? האם אוכל להמליץ להמשיך לעבוד במקצוע שנוא עם השלכות בריאותיות חמורות כגון פריצות דיסק?

האלטרנטיבה היא לפתוח את הראש, לחשוב היטב ולבנות תוכנית, להתכונן לכמה שנים מאתגרות, לנהל סיכונים ו… להצליח!

******************************

כשעשיתי הסבה מקצועית לייעוץ ואבא שלי ראה לקוחות נכנסים ויוצאים מהמשרד, עם ברק בעיניים, הוא שאל אותי שאלה שהפתיע אותי.

'מה, את עוסקת עכשיו בשרלטנות?'

אחרי 5 שנות התמדה בשרלטנות לכאורה, אבא השתכנע. אתמול, תוך כדי נסיעה ברכב הוא הסתכל עליי ואמר: 'רגע, אני באמת רוצה להבין במה את עוסקת'.

בפברואר הבא, אבא שלי יהיה בן 80. אבל אולי מחכה לו הסבה מקצועית? לפי עיתון גלובס- להמלצותיו 'הפולניות' בהחלט יש דרישה, כנראה זה ה-דבר בקריירה שיכול לתת ערך רב לקוראים.

שקוף 3

A side view of beautiful young woman who browses some information in the Innternet using the tablet. Social media hologram icons are flying in the air.

טאלנטים יקרים, רוצים שימצאו אתכם באינרנט מבלי שתיחשפו ותסומנו כ'מחפשי עבודה' (מה שיוריד את הערך שלכם בכמה וכמה אחוזים)?

גיוס עובדים דומה במשהו לתהליך שיווק ומכירה. וכמו בתהליכי המכירה המודרניים, במקום ללמוד איך למכור, אנחנו לומדים איך אנשים קונים- ולזה מתאימים את תהליך המכירה.

אומרים שכדי שתתרחש קנייה, הקונה צריך להיחשף למוצר בין 9 ל- 27 פעמים. לא משנה האם יש אמת בדבר או מדובר בסקופ תורני, אני יודעת ממחקרים שאנחנו אוהבים את המוסיקה אליה נחשפנו פעמים רבות, אוהבים את החטיף המוכר ההוא מהטלוויזיה, וגם למקום העבודה נביא 'חבר' אותו הכרנו בעבר.

אז כמה פעמים המגייס צריך להיחשף למועמד כדי להבין שזהו הגיוס הנכון עבורו?

זה תלוי.

מקרה א': יש תפקיד מוגדר.

במקרה שיש תפקיד מוגדר ומחפשים לאייש אותו, האמת היא, שמגייסים אוהבים לעשות את זה 'קצר וקולע'. מגייסים 'מרפרפים' על קורות החיים, ואנשים שלא עברו את הסינון הראשוני הזה, אומרים עליהם שאין להם מזל- אז… אין להם מזל.

לכן, חשיפה נכונה וחכמה היא קריטית. אז אילו אמצעים יש לנו להיחשף- בגוגל, עזבו את הרשתות החברתיות?

לפני מספר שנים, איש יצירתי בשם אבישי ביטון החליט שהוא רוצה לעבוד באינטל. אז במקום להתקשר למרכזייה ולחכות שייענה, הוא פשוט בנה דף נחיתה (פרסום ממומן) באינטרנט בשם Nirit Cohen Hire Me, ובו רשם את סיפור חייו, אפילו באנגלית עילגת יש לומר. באינטל נחשפו, והשתכנעו.

הנה לכם 5 אפשרויות חשיפה באינטרנט לטאלנטים.

1.      חשבתם פעם איך קורה שאחרי שהצצתם באתר מסוים, אתם מקבלים את הפרסומת שלו בכל מקום בגוגל ובפייסבוק? פונקציה מעניינת בשם Remarketing מאפשרת שבכל פעם שתיכנסו לאינטרנט תראו את הפרסומת המסוימת הזו.

2.      תחפשו באינטרנט פתרונות של קוד במקצוע של, רק הצעד הקטן הזה יכול לזכות אתכם בפרסומת קטנה בצד, פרסומת של משרה שהוגדרו לה מלות מפתח של החיפושים שלכם.

3.      LinkedIn מאפשרת לכם לחשוף את כתובת המייל שלכם, במקום שנקרא Connection Advice. לא חשפתם? אל דאגה! תוספים של גוגל (Lead411, Lippl, Prophet ואחרים) כבר יגלו למגייס את מקום הימצאותכם.

4.      ניתן לחשוף את עצמכם באמצעות אפליקציית Meetup. התוכנה למעשה מארגנת מפגשים בין אנשים. לכל משתתף יש פרופיל ובו רשומות כמה מלים עליו, וניתן לראות את המפגשים בהם הוא משתתף. אם אתם מחפשים עבודה בתחומי web ובעיקר בתכנות אנדרואיד, סביר להניח שתרצו לחפש עבדה בסטארט- אפים. תירשמו לקבוצות סטארט- אפיסטים בסביבה הטבעית שלכם, וכך מגייסים יוכלו למצוא אתכם.

להיחשף זה חשוב, אבל השאלה היא, באיזה אור יראו אתכם. פעמים רבות, יוצא לי להעיר על תמונות פרופיל ברשתות החברתיות. לעתים, התמונות הללו מטעות. קל וחומר חומרים פוליטיים או כאלה שמזכירים חומרים פוליטיים- לא ממש כדאי במקרים רבים לחשוף דווקא אותם.

מקרה ב': לא הוגדר תפקיד

במקרה בו עדיין לא הוגדר תפקיד, מדובר בחשיפה ממושכת שכתוצאה ממנה מגייסים ובעיקר אנשי מקצוע רלוונטיים בארגונים צריכה להכיר אתכם לעומק.

5.      תבדקו 2 רשתות חברתיות עליהן עוד לא דיברנו. אלה הן GitHub ו- Stakeoverflow. תעלו את הקוד שלכם, תמלאו פרופיל תוך שימוש במלות פתח- ותקוו שמישהו כבר יפנה אליכם עם הצעת עבודה.

שקוף- 2

מגייסים מחפשים אותך

הרשו לי לשתף בתסכול אישי. עזרתי למגייסת נוספת לחפש ר"צ Java. פניתי לעשרות אנשים בתוך ה- LinkedIn ומחוצה לה- אך זכיתי לאותה התשובה: 'אני לא מחפש'! התשובה יכולה לאייש!

מסתבר, שהתסכול הוא הדדי! חשבתם על זה פעם?

 

לפני שנתיים, ליוויתי ראש צוות צעירה ומוכשרת שהובילה תהליכי Agile בארגון בו עבדה. כחלק מתהליך הליווי והמיתוג האישי, המלצתי לה לקדם את פרופיל הלינקדאין שלה. הפרופיל היה אמור לשמש לגיוס מפתחים חדשים לצוות ולקבוצה, ולמיתוג הארגון. אל גם להבניית הקריירה האישית שלה.

היא צלצלה אליי נסערת וסיפרה על כך שמנהל הקבוצה פנה אליה וביקש לברר מדוע אחד מה כפיפים שלה רוצה לעזוב, וכאשר היא 'הרימה גבה', המנהל אמר לה את משפט המחץ: 'הוא פתח לעצמו פרופיל הלינקדאין!!!'.

אם חשבנו על כך שצריך משקפיים מיוחדות ועיניים שסורקות את הפרופילים כל העת, כיום אנחנו כבר לא צריכים את זה. יש תוכנה! כחול לבן, כמובן. לתוכנה קוראים Network Monkey והיא מנטרת את הפעילות שלכם ברשתות החברתיות- ומשם מסיקה מסקנות על הנכונות שלכם לומר 'כן' להצעות.

והיא חשובה משום שהיא יכולה (דווקא) לעזור לכם למצוא עבודה. במידה ותעדכנו את הפרופיל שלכם כמו שצריך, בהחלט תוכלו לזכות בתשומת לב של המגייסים.

איך מומלץ לעדכן את הפרופיל?

לפני העדכון, שנו את הגדרות הפרטיות. נכון שלתוכנה זה ככל הנראה לא משנה, אבל אם אני בוחרת את הפרופיל בעין לא מזוינת, רוב הסיכויים שאני אקבל Notifications במהלך ה'עדכון'. הרבה Notifications זה כנראה אומר ש… המועמד מחפש עבודה.

ידוע שלמובטלים יש יותר זמן לטפל בפרופיל הלינקדאין- וכאשר אנשים מוצאים עבודה הם פשוט זונחים את הפרופיל בבת אחת. כמובן, שאמליץ להמשיך לפעול ברשת כל הזמן וללא קשר להיותכם מובטלים.

חשוב לכתוב Summary– הגדרה תעסוקתית עדכנית. ההגדרה יכולה להיות משהו כמו (סליחה, האנגלית שלי איננה שפת אם עדיין, אני בדרך!):

1.      נינג'ה של רשתות חברתיות, שולט ב- X באופן מושלם. וכאן יגיע פירוט של ההישגים. בתחום שלי, זה למשל ייעול הגיוס בחברות תוכנה וקיצור ודיוק בתהליכי מיון.

2.      תכנות ב- Java תוך שימוש בכלי Java זוהי שפת האם שלי, בתכנות צד Client ו- Server.

3.      מנהל מנוסה (seasoned), אסטרטג, מנהיג, מדבר בגובה העיניים, מנוסה בייזום והקמת פרויקטים חוצי יבשות.

איך בדיוק נמציא את המשפט הזה?

אחרי המשפט הזה (שאגב בצורה מעודנת חייב להופיע גם בקורות החיים), צריך לבוא תיאור כללי של העשייה שלכם- תוך שימוש בקלאסטרים (צירופים בעלי משמעות) של מלות מפתח.

למשל, אם אני מדברת על מתכנת Java, הנה לכם מספר מלים.

  •   pure Java/J2EE
  •   Web Applications JSP Servlets
  •   Javascript Jquery AJAX
  •   XML JSON
  •  Algo trading
  •   DB BigQuery SQL Memcache (JCache
  •   Maven Jenkins

וזאת משום שהצורה שבה המגייסים יחפשו אתכם יכולה להיות למשל:

Java OR J2EE (developer OR programmer OR engineer) AND "algo trading"

זהו משפט שקוראים לו Boolean String. ג'ורג' בול היה מתמטיקאי אנגלי, מומחה לתורת הקבוצות.

זוכרים את המסך ירוק- צהוב של תחילת שנות ה- 90? למדתי אז באוניברסיטת תל- אביב, ואחד המרצים שלנו לימד כיצד בנוי הקטלוג בספרייה. אנחנו יודעים שגוגל היא ספרייה ענקית שמאגדת מידע מכל רחבי העולם- ולרוע המזל זה גם בנוי כמו… ספרייה!

שימו לב בבקשה שהמשפט לוקח בחשבון את הטייטלים שלכם (מפתח, מתכנת ומהנדס) וגם את השפות- אך גם מינוח מתוך עולם התוכן. לעתים, מגייסים נעזרים בחברות בהן עבדתם. תשתדלו להשתמש בשמות הללו בפרופילים שלכם. צורה כזו של הצגה מקצרת לכם זמן עד לקבלת הצעת עבודה- וגם מקלה באופן משמעותי על מגייסים שמנסים להגיע אליכם.

ומה עם הבוס יחליט לקנות את Monkey? השימוש ברשת למטרות ניטור אנשים באופן כללי ולניטור לצורכי גיוס העובדים מעלה שאלות אתיות מורכבות.

אבל זה כבר נושא לעוד פוסט.