רשתות חברתיות- הדור הבא או שקוף- 4

רשתות החברתיות התחילו כנראה מתוך רצון להציץ לחיים של אנשים אחרים. לפני Facebook, מארק צוקרברג הקים את Coursematch –  רשת שמטרתה היתה לאפשר לסטודנטים לצפות ברשימת קורסים של חבריהם. אחר כך היתה Facemash שרצתה לעסוק בדירוג הדדי של סטודנטים- אך היא נסגרה כעבור ימים אחדים ע"י הנהלת האוניברסיטה בשל חוסר אתיות .

כך או אחרת, ראשית עידן הרשתות החברתיות לא בישרה את השימוש המסחרי הגורף בהן.

מידי פעם, אנחנו מתבשרים על ציוץ או פוסט של איזה מפורסם שעל הדרך משתלח במישהו: חברי כנסת, דתיים, קהילת להט"ב וכדו'. מה שמוזר בקטע הזה, שכולם ללא יוצא מן הכלל טוענים שהם כתבו את זה 'בעמוד הפרטי שלהם'.

בפוסט הזה נדבר על המשמעות של העמוד ה'פרטי' ועל ההשלכות שלו על חיפוש העבודה שלכם. לפני כשנה, פרסמתי את סדרת הפוסטים 'שקוף' ובה טענתי שכולנו שקופים ברשת, וחזרתי אליה במאמר מורחב בכתב העת המקצועי 'אדם ועבודה'.

הרשתות החברתיות יוצרות לנו יישות וירטואלית ששונה מאיתנו, כמו דמויות ספרותיות. היישויות לא מתקיימות בחלל ריק אלא במסגרת קהילות.

השוואה בין אדם אמיתי לבין הזהות הדיגיטלית שלו ברשת עשויה להיות מעניינת: לפעמים נדמה לנו שמהרשת אנחנו מכירים את סגנונו, את תכונותיו ואת העדפותיו. הידע הזה לכאורה עשוי להתאמת או לאכזב. אנשים נוטים לספר על תכונותיהם הטובות ברשת, ופחות על הרעות.  מעניין גם לראות שזהויות שנוצרות ברשתות החברתיות הן שונות- אך צריכות בסופו של דבר לתת למגייס תמונה מלאה וקוהרנטית על האדם ועל איכויותיו המקצועיות (competences). עד כה, לא נעשו ניתוחים השוואתיים כאלה.

חוקרים Bangerter, Roulin & Konig קראו לזה Signalling Game.

מות הפרטיות

על אף שחלק מהאנשים חוששים לשתף מידע על עצמם ברשתות החברתיות והם מודעים לכך שמידע זה עשוי להיות הרסני עבורם, הרשתות מזמן הפכו 'כותל' לקהלים רבים: אמהות לילדים, מחפשי עבודה, אנשים שמחפשים פתרון לבעיות החיים, כגון מחלות ילדים או יחסים מול הצוות החינוכי בבית הספר.

למה זה קורה? בשונה מהמציאות, קהל הקוראים הנמצא ברשתות הוא אנונימי, ולכן אולי קל יותר לחלוק איתו את הלבטים, השאלות, השמחות… כאשר אנשים נשאלו מהם היתרונות של הימצאות ברשתות החברתיות, הם הזכירו אינטראקציה עם אנשים והגברת מוטיבציה– ורק אח"כ, וכדרך אגב, מיתוג אישי.

וכך קרה שהרשתות הפכו גם למעבדת התנהגות אנושית– כמו בספרות יפה, הזהויות והצללים ניתנים לניתוח ע"י אלגוריתמים. מארק צוקרברג הזכיר בצחוק כי Facebook יכולה לנתח אישיות טוב יותר מפסיכולוגים. ואכן כמות המחקרים בנושא הולכת ונערמת.

התנהגות זו מנוטרת ע"י תוכנות מעקב והקשבה דוגמת Buzzilla  שמאפשרות לארגונים עסקיים להיכנס לעומק להרגלי הצריכה, החשיבה והחווייה שלנו.

במעבדה הזו, תוכנות שונות מנטרות את הרשת ומנסות לנבא את ההתנהגות שלנו מחוץ לרשת על סמך איסוף נתונים של התנהגות שלנו ברשת (Big Data- כריית מידע מהרשת). יש כלים שמנבאים את עזיבת העבודה (על אחד מהם כתבנו בפוסט שקוף ומאז הכלי הזה כבר לא קיים- אבל אל דאגה, יש כלים אחרים מסוג זה), כלים שמנבאים את טיפוס האישיות למשל עפ"י מודלים שונים, ביניהם מודל מוכר של ה- Big 5 (חמש התכונות בעלות השפעה ניכרת על אישיות והתנהגות אנושית). הסנונית הראשונה היא Personity.ai הישראלית.

בכל אחד מהכלים, נבנה ותוּקף (עפ"י דיווח המחברים) מילון בסיס לכל תכונה (לדוג', נבנו קריטריונים לאופן שבו תיראה כתיבה של אדם שציון ה- Openness שלו גבוה) ונעשו חישובים השוואתיים של מלות המפתח בציוצים / פוסטים. לאחר מכן, בוצע ניתוח נתונים שהתקבלו מן הרשתות. הכלי מתחשב במרכיבי תגובות רבים: משימוש במלל ועד למהירות תגובה וכתיבה.

כלי מסחרי נוסף (שהפך גם לכלי עבודה רציני בידי מגייסים ואנשי מרקום) בשם Crystal . המערכת עובדת עפ"י מודל ה-DISC : Dominance-דומיננטיות, Influence–השפעה,    Steadiness-יציבות, Consciousness-מודעות, שמחלק את טיפוסי האישיות ל- 4 טיפוסי בסיס, לכל סגנון יש הרכב תכונות ייחודי. המערכת האוטומטית מנתחת את הנתונים על אדם נבחר מתוך מה שהיא כורית מהתנהלותו ברשת החברתיות, ונותנת המלצות לתקשורת מולו: עד כמה להשתמש בנתונים? מהו אורך הטקסט המומלץ? וכדו'. גם על הכלי הזה כתבנו בעבר, בפוסט שקוף).

הנושא מעורר לא מעט שאלות אתיות, והחשובה שבהן היא האם מותר למעסיק בכלל לקבל החלטה על התאמת אדם לתפקיד על סמך המידע שהוא משתף ברשתות החברתיות? ייתכן שהשאלה עוד תידון בערכאות המשפטיות. למשל, האם שיתוף מידע פרטי ואישי על ידי מועמד לעבודה עשוי להפריע בקבלה לתפקידים אליהם הוא מתמיין? למשל, שיתוף בתחושות בעקבות חיפוש העבודה- וגם בעקבות פרידה מאדם אהוב, תלונות על ספקית שירותים או על נותן שירות כלשהו, תמונות מחדר מקעקע- כל אלה אינם קשורים באופן ישיר לעבודה. אולם, אם נשתמש בניתוחים הללו עפ"י מידע מן הרשתות, האם הניתוח שנקבל יהיה רלוונטי לקבלה לתפקיד ספציפי?

ויש כבר שאלה אחרת שנידונה: Facebook מכוונת את הקמפיינים הממומנים שלה על פי מקומות גיאוגרפיים ועל פי גיל. שניהם עפ"י החוק בישראל עשויים להוות אפלייה אסורה.

אז אם כולנו מנוטרים, כיצד ניצור לעצמנו בסיסי כוח ברשת?

הכוח מתעורר

1. קשרים, קשרים, קשרים. עצם זה שאני נמצאת במרחק של 6 קשרים מנשיא אובמה (או טראמפ), יכול להוסיף לי משקל בעיניי עצמי ובעיני אחרים. מה שבאמת חשוב, כמה אנשים הסתכלו על הפרופיל? האם הוא גורם לאנשים לא רק להגיד ! WOW אלא גם לכתוב הודעה על אפשרויות לשיתופי פעולה או למשרה עם שכר נאה? האם נשלחות בקשות חברוּת? האם אנשים קוראים את הפוסטים שלך ומגיבים? אלגוריתם חיפוש ב- LinkedIn מתייחסת גם לכמות וגם לאיכות הקשרים, כך שמי שיש לו את החברים ה'נכונים' זוכה. ככלל, מי שיש לו מעט חברים, גם כוח השיתוף שלו מוגבל- לכוח הזה מתייחסים המפרסמים ובעלי העסקים.
2. אותנטיות. ככל שאני קרובה יותר לשפה המדוברת שלי ולשפה החזותית, כך ייטב. לפיכך, החלפת תמונה ב- LinkedIn ב- icon מגניב ובלתי מזוהה פחות משרתת אתכם.
3. מוניטין. ככל שהיישות שלכם נתפסת לאמינה יותר, כך ייטב. יישות אופטימית (לא מידי…), סקרנית, חייכנית ומעודדת בהכרח תיתפס טוב יותר מיישות קנטרנית ופתטית.
4. מקורות כוח מתקדמים יותר הן ניהול קהילות. קהילה יכולה להיות נטוורק, ואז הכוח נמצא בשמירת הקשר עם הרשת, או קהילה ממשית, קבוצה. בנייה וניהול (מוצלח) של קבוצה שהיא כשלעצמה דבר מורכב מאד היא אמנות. נכון לעכשיו, לא נמצאה עדות מחקרית לכוח שניהול הקהילות הווירטואליות מקנה, אך סביר מאד להניח שהוא קיים.

שנת הצלחות לכם! התחלנו את 2018.

שלכם,

יעל