אך איפה איפה הם, הגאונים?
לפניכם השאלה הבאה:
כיצד תמיינו לוחמי אש? מהן התכונות החשובות כדי להצליח במקצוע? וגם… למה רבים מלוחמי האש נשארים במקצוע כל החיים?
ועוד אחת:
אתם יועצי ממשלת אוטופיה בנושאי יחסים פנים חברתיים. במדינה ויתרו על משטר חוקתי והחליפו את כלל ההחלטות בחוק אוניברסלי אחד: האימפרטיב הקטגורי של עמנואל קאנט.
הנה הבעייה:
במהלך טיול במערה, החלו אבנים גדולות להתגלגל לפתח המערה והם סתמו אותו כליל. אדם שמן אחד נתקע בפתח והוא
כיצד תנהגו?
———————————-
אלה הן שאלות שתלמיד בכיתות י- י"א ברוסיה אמורים לענות במסגרת תחרויות ידע וחשיבה שנקראות "אולימפיאדות", בפסיכולוגיה ובפילוסופיה. כמו הרבה דברים ברוסיה, מדובר במערכת מוסדרת של תחרויות בית ספריות, עירוניות, אזוריות וגם ארציות, בפיקוח משרד החינוך המקומי. למשל, תחרות אולימפיאדה ארצית במדעי המחשב (או אינפורמטיקה בשמה הרוסי) נמשכת יומיים, כל יום 5 שעות, כמעט ללא הפסקות. מותר להביא שוקולד (לפחות, להמתיק) ושתייה. וזהו.
יש אולימפיאדות יוקרתיות ויוקרתיות פחות, וכל תלמיד שרוצה 'יותר' יכול למצוא לעצמו מקום.
למה כל זה משמש?
כמה מתוך כלל התלמידים משתתפים בתחרויות? ברוסיה יש כ- 15 מיליון תלמידים (פחות מ- 10% מהאוכלוסייה. בישראל מדובר בכ- 17%). מתוכם, דווח על 6 מיליון שהשתתפו באולימפיאדות בית ספריות, 116 אלף באזוריות וכ- 4000 בארציות. תחשבו, זה כאילו 350 תלמידים- בהתאמה בישראל. תלמידים בעבר הלא רחוק במוסקבה ששאלתי אמרו שמתוך 25 תלמידים בכיתתם, כ- 5 השתתפו בשלב הבית ספרי, ונגיד 1 בשלב הארצי.
תלמידים (והוריהם כמובן) אף משקיעים מאמץ בהערכת כדאיות ההשתתפות באולימפיאדות.
'אני השתתפתי במקצוע אינפורמטיקה (מדעי המחשב בתרגום), והבנתי שחבל לי. לא הגעתי למקומות הראשונים. כשעברתי למתמטיקה שימושית, הרגשתי טוב יותר'. כך סיפר לי סטודנט במוסד מוסקבאי יוקרתי (שנקרא בית הספר הגבוה לכלכלה)- https://www.hse.ru/en/'.
אבל למה? למה שילדים בני 16-18 במספרים כאלה ירוצו להשתתף, וגם יחשבו את הסיכויים שלהם לנצח?
העניין הוא, שהשתתפות באולימפיאדות מקנה אופציה להתקבל לאוניברסיטאות, למקומות שהוקצו "ללא תשלום", ללא מבחני כניסה וללא התחשבות בציוני בגרות (בגרות ברוסיה נקראת (ЕГЭ) מבחן ממשלתי אחיד, עליו נדבר בהמשך).
לפני שנים מספר, נוצר אפילו מצב שמועמדים בעלי נתוני בגרות גבוהים לא התקבלו- כי התקבלו בעלי ציונים מעולים באוליפיאדות… לכן, משרד החינוך קצת ריסן את התופעה וקבע כללים לנושא.
יש כמובן גם חוגים שמכינים לזה. למשל, Tinkoff Bank, אחד המשמעותיים ברוסיה, זה שמדברים עליו כעל בנק עם שירות הכי טוב במדינה, מלמד קורסי הכנה כאלה. להתקבל אליהם לא קל. יש גם קורסים באוניברסיטאות היוקרתיים, למשל ב- MIPT או בתרגום חופשי אוניברסיטה פיזיקלית טכנולוגית, https://en.wikipedia.org/wiki/Moscow_Institute_of_Physics_and_Technology
כמו בערך כל דבר ברוסיה, אולימפיאדות הן לא תנועה ספונטנית, יש להן רגולציה ממשלתית. כסף ממשלתי רב מושקע בפיתוח החומרים ועידוד ההשתתפות. בתי ספר, למשל, מפרסמים כמה מתוך תלמידיהם משתתפים באולימפיאדות- זהו נתון חשוב מאד לגיוס תלמידים חדשים. אגב, חשוב לדעת: משכורת של מורה ברוסיה גבוהה יחסית, והיא מבוססת גודל בית הספר. בית ספר גדול יכול לגייס מורים טובים ומקצועיים יותר.
ועכשיו, קצת על הבגרות. כי גם זה מעניין.
היסטורית, ברוסיה מתחילים את בית הספר בגיל 7, ולומדים 11 שנים (לפני 1992, למדו 10 שנים), מתוכם 4 שנים יסודי, עוד 5 שנים middle school שבסיומו ילדים נבחרים במבחן בגרות (מבחן ממשלתי אחיד), שתוצאותיו קובעים את יכולת תלמיד בית הספר להתקבל ללמוד במוסד להשכלה גבוהה.
אם ביומיום הציונים נעים בין 1-5, כאשר ציון 3 אומר לעתים "לא רציתי להכשיל אותך אז…". מבחני בגרות מצוייננים 1-100.
בשונה מישראל של היום, למבחן אפשר לגשת עד 4 פעמים. אם לא, המצב חמור. עד כמה שביררתי, מי שאינו מצליח לעבור את המבחן הזה, לא יכול להתקבל לאוניברסיטה בשום שלב.
כל אוניברסיטה קובעת לעצמה אילו מבחנים נדרשים על מנת להתקבל אליה, וגם אילו אולימפיאדות יוכלו להועיל.
למשל, מוסדות ללימודי רפואה דורשות מספר יחידות ביולוגיה ופיזיקה, שפות- מקצועות רבי מלל ויחב״ל- היסטוריה ואזרחות.
בבגרות יש מקצועות חובה (מתמטיקה ורוסית) ופרופיל (2 מקצועות בהתאם לשאיפות התלמיד וכן בהתאם לנדרש במוסד להשכלה גבוהה. כל מוסד מפרסם את המבחנים שאת תוצאותיו הוא מבקש לקבל).
בשונה מישראל, כשהבגרות יכולה להיות 3 עד 5 יח"ל, המבחנים ברוסיה הם מדורגים. כלומר, מבחן אחד מכיל את רמת 3 יח"ל, 4 יח"ל וגם 5 יח"ל.
ואם כבר הולכים על השוואה, מורים למתמטיקה אומרים שתוכנית הלימודים מקבילה לזו הישראלית, אך מציינים שבישראל דווקא לומדים יותר לעומק (5 יח"ל). מורים לשפה אומרים שמבחן רוסי הרבה יותר קשה ומוקפד, בייחוד בתת סעיף החיבור. הוא מעמיק הן בתוכן הנדרש, חשיבה לוגית וסימבולית, והן בהיבט הדקדוקי.
מקצועות הרשות מגוונות, בדיוק כמו בישראל, רק שיטות ההוראה מגוונות יותר, עם הרחבת ידע, דגש על ריטוריקה והבעה, פתרון בעיות ו- role play כיסודות הלמידה.
יצוין שברוסיה מספר ממוצע של תלמידים בכיתה הוא 20, ולרוב פשוט אין בעיות משמעת כפי שאנחנו מבינים אותם (הערה: זה לא אומר כלום על רמות המחוברות בכיתה, וגם לא על רמות האלימות).
משעשע אך עובדה, ברוסיה עדיין אפשר 'להישאר לשנה שנייה', במקרה והתלמיד לא מצליח 'למלא את חובותיו' (כמובן שמורים בשטח לא עושים את זה ככה). כל שנה בכל שנה, יש מבחני מעבר לשנה הבאה. וישנם תלמידים שלא צולחים אותם- אלה נשארים ׳לשנה השנייה׳. בסיום כיתה ט', התלמידים עושים מבחן מעבר מכריע שקובע האם התלמיד ימשיך בתיכון או יגיע למוסד הכשרה טכנולוגי.
השיטה הזו מייצרת תחושה של בחינה כל הזמן ושל למידה הדרגתית ורציפה שמאד חסרה בישראל. את הלימודים ובכלל זה הבגרויות חשוב לתכנן.
התחושה הזו של תכנון מראש והדרגתיות בדרך כלל מלווה את ההשתלבות של העולים במערכות השונות. כדאי לקחת את זה בחשבון גם בתהליכי הגיוס והקליטה בארגונים.
לסיום, השלכות לגבי גיוס:
- תשאלו מועמדים צעירים על לימודים בבית הספר ועל אופן הקבלה לאוניברסיטאות בהן למדו. האם השתתפו באולימפיאדות? באילו אולימפיאדות (בית ספריות עד ארציות)? איך זה היה? האם הגיעו למקומות הראשונים? האם תכננו את ההשתתפות?
- האם ואיך הם ראו את העתיד, החל מהתיכון? איפה רצו לעבוד?
- האם ישראל היא רומן או כורח המציאות? וכן, כמובן. מה הם מעריכים בישראל, ומה פחות? בחברה, בחינוך, ובסביבה בכלל?
מקווה שהמאמר נתן לכם מסגרת חשיבה חדשה!
