לא סוד שהמשבר הבריאותי הנוכחי גורם למשבר תעסוקתי עמוק, בין השאר כי הזהות התעסוקתית, כלומר, הקריירה שבנינו בעמל רב מתוך אמונה ש"העבודה היא חיינו" או במלים של פרויד, החיים שלנו בנויים מ"עבודה ואהבה".
בעשור האחרון, בניית קריירה הצריכה ארבעה מרכיבים: מקצוע מוגדר (או לפחות השכלה טובה), התמחות והתמדה בתחום תוכן מוגדר למשל בתחום תרופות, מכשירים רפואיים, הנדסת תוכנה, פלסטיקה, שירות ועוד, ארגונים מסוג מסוים (למשל, חברות או מוסדות גדולים), וערכים אישיים שמתאימים לסוגים שונים של מקצועות, תחומים וארגונים, שמאפשרים את זה. למשל, אדם שעבד כמורה, במערכות חינוך היררכיות גדולות, אפילו שהתמחה במתמטיקה, התקשה לעבור לסטארט אפ, על אף השכלתו. לעומת זאת, מהנדס מכונות מהסטארט אפ אולי היה יכול לעבור להוראה- כך לפחות מכוונת הממשלה כשמדברת על ההסבה המקצועית, אך השינוי הזה הצריך ממנו פעמים רבות שינוי ערכי שיכלול התמקדות בטופסולוגיה, שכר של שליש ודרישות אנכרוניסטיות כמו "להחזיק כיתה", כלומר לעבוד פרונטלית מול כיתה של 30 ילדים, וזה במקרה הטוב. או דוגמה מהמערכת הפוליטית: מספר קציני צבא שיזמו והקימו ארגונים קטנים עפ"י הסטטיסטיקה זניחה יחסית. לרוב, הם השתלבו כשכירים בכירים.
עד כה, אנשים שלא הביאו בחשבון את הנוסחה הזו, פשוט התקשו להתקבל לעבודה.
אז מה יקרה עם הנוסחה בהמשך הדרך? בעיניי, יהיה פה שינוי מהותי.
קולגה שלי, רם נחמיה, משער שזהו חלק מתהליך אתחול עולם העבודה.
מוזמנים לקרוא את המאמר המלא.
שלכם,
יעל
