החודשים האחרונים, לישראל הגיעו מעל 30 אלף עולים מאוקראינה ומרוסיה. זה מספר בלתי נתפס!
מדובר ב״זריקת כשרונות״ מואצת לכלכלה שלנו.
עם זאת, מיצוי מאגר הכשרונות הללו רחוקה ממיצוי.
ב- 2 המאמרים הקודמים, שיתפתי בידע ותובנות באשר למערכת ההשכלה ברוסיה ובמספר כלים משמעותיים באיתור בעלי כישרון שמגיעים משם.
ב- 2 המאמרים הבאים, אשתף בידע ובניסיון שלי עם גיוס עולים לתפקידים השונים.
____________________________________
כשאני מקבלת קורות חיים של עולה (נגיד, עד 5 שנים בארץ), אחד הדברים שמעציבים אותי הכי הרבה, זה הטלפון הראשון.
אני מחייגת- ויודעת שבקצה השני של הקו יהיה שקט מתוח במשך אולי 5 או 10 שניות, ואז… קול לא בטוח יגיד לי ״הלו״ או ״המממ… הלו״ או ״המממ… כן״.
בתוך תוכי אני יודעת שכן, זה נובע מחוסר ידע בעברית, אבל מסתבר שלא רק.
במאמר הנוכחי, נדבר על משהו שהוא ״מעבר לשפה״ ועובר בצורה ״עוקפת מודעות״- התרבות.
Geert Hofstede, חוקר תרבות הולנדי, הקדיש כ- 40 שנה מחייו לחקר של ארגון אחד: IBM,בכ- 40 מדינות שונות. הופשטדה הגדיר 6 מימדי תרבות (תחילה, הם היו 5): מרחק מסמכות (קצר לעומת ארוך), אינדיווידואליזם לעומת קולקטיביזם, נשיות לעומת גבריות, הימנעות מסיכונים, התייחסות לזמן (טווח קצר לעומת ארוך), ואיפוק לעומת הנאה.
המדד של Cultural Insights של הופשטדה אינו המדויק ביותר, אך שימו לב: הוא נותן הצצה להבנה רחבה יותר של ״למה הדברים קורים״ בתהליכי הגיוס.
בחלק מהמדדים, מאד קשה להתעלם מהבדלים, והחשוב ביותר מביניהם הוא ״מרחק מסמכות״ או Power Distance.משמעות המדד היא, עד כמה חוסר השיוויון נסבל בתרבות המסוימת הזו. בתרבות הרוסית (ואגב גם אוקראינית לפי הופשטדה- אך ברור לי שכעת המדד הזה משתנה,
ישראל היא שיאנית של המרחק הקצר!
ראיתי את זה ב- live בועדת עסקים של גלובס השבוע, ראש האופוזיציה בנימין נתניהו (ביבי אם תרצו) עלה לנאום, והקהל רעש! כולל קריאות ביניים וצעקות בלתי פוסקות. גם המראיינים בטלוויזיה הישראלית. גם בישיבות. אתם מכירים את זה בעצם.
אבל…
כשאני בישיבה עם אמריקאים, המנכ״ל מדבר אני ממתינה בסבלנות עד להפסקה, שואלת בזהירות אם מותר לי להעיר משהו. אני אף פעם לא אומרת ״אבל״. אני אומרת רק עם מה הסכמתי. אם אקטע, אתפס ישראלית חצופה ולא רצינית.
כשאני בישיבה עם רוסים, אני יודעת שאם אקטע אותם (את כולם, לא רק את המנכ״ל), לא רק שאני מוגדרת מראש כ״לא מנומסת״, אלא גם לא אזכה לשיתוף פעולה בעתיד. התרבות הרוסית מקדשת סמכות עד כדי כך שבמקרים רבים אנשים שותקים אפילו אם הולבנו פניהם (עד לנקודת הרתיחה).
ריך להזמין אותו. אחרת, לא ייכנס.
״לא״ אצל הרוסים הוא מוחלט. הם לא ממשיכים לנסות לפנות לאותו הגורם, ולוקח זמין להבין שבישראל זה פשוט לא ככה.
המימד הבא הוא הזמן.
לרוסים יש ״זמן לינארי״ ולנו יש ״זמן תוצאתי״. איך זה בא לידי ביטוי? סביר להניח, שרוסי יספר לכם את כל קורות חייו מאז בית הספר בו למד, מההתחלה ועד הסוף. ואם ניקח טקסט בשפה הרוסית, הוא יהיה בכ- 1.4 יותר ארוך מהטקסט בעברית.
אגב, רוסית גם ארוכה בכ- 40% מהעברית, ומה שלוקח להסביר 10 שניות אצלנו, ייקח להם הרבה יותר.
עוד הבדל משמעותי הוא איפוק לעומת הנאה. ערך ההנאה גבוה במערב יחסית למזרח אירופה. ישראל אינה מופיעה על המפה הזו, אבל כל הסקרים האחרונים מציגים אותנו כמדינה שמחה דווקא, על אף יוקר המחייה והטענות הרבות שאנחנו מפנים אל עצמנו.
הדבר המפתיע ביותר בניתוח שלו, שאנחנו הישראלים שונאי סיכון. יותר מכולם!
איך זה יכול להיות?
בואו ניזכר בפופולריות העצומה של ״חבר מביא חבר״ אצלנו.
שנאת הסיכון שלנו באה לידי ביטוי בדיוק בזה:
אגב, הרוסים יכולים לפעמים להתגלות כאוהבי סיכון. יש לנו את ״יהיה בסדר״. אז גם להם יש ״на авось״ (אולי כן, אולי לא…).
מבנה שונה של השכלה ותעסוקה. ברוסיה, הסקטור הממשלתי מאד חזק, ועם פרוץ הלחימה הוא התחזק עוד יותר. גם המימון של היוזמה הפרטית איכשהו עובר דרך המדינה.
על ההשכלה תוכלו לקרוא במאמרים הקודמים (איפה הגאונים?)
במאמר הבא, נגיע להמלצות קונקרטיות שיוכלו לתת לכם כלים תרבותיים משמעותיים כאשר אתם עובדים עם עולים תוצרת רוסיה.
