חירות בקריירה- יש דבר כזה?

//חירות בקריירה- יש דבר כזה?

חירות בקריירה- יש דבר כזה?

חג הפסח הוא חג החירות עפ"י המקורות. אבל מהי בדיוק החירות שבו? לקרצף ולסדר את הבית? לצאת לטיול בפארקים מלאים לעייפה? לאכול מצות שרובנו נוכל להסכים לכך שזה לא בדיוק מעדן?

לאורך השנים, בניתי לעצמי הגדרה של חירות (Freedom) שאני מדברת עליה המון, בהרצאות ובסדנאות.

זה פשוט לכאורה: חירות = לעשות את מה שאתם אוהבים.

כן?

בשנים האחרונות, הבנתי שלא ממש.

הכי מעניין שמושג החירות ככל הנראה מאד אמביוולנטי. יש אנשים שעבורם ניקיון וסידור הבית מעייפים ('עבדים היינו לאמא במטבח'), ויש אנשים שעבורם דווקא הישיבה בפארק רגל על רגל מהווה איום מתמיד. גם בעבודה, יש אנשים שממשיכים לרוץ, באותו תפקיד פחות או יותר, אולי עם קידום בדרג אחד או שניים ובאותו ארגון, במשך שנים. ויש אנשים ששנתיים בתפקיד נראה להם נצח והם אפילו אינם מעוניינים להגיע למצב שבו הם לא מתאמצים בכלל. מזה כמה שנים, אני מלווה פורשי צה"ל (קצינים ונגדים), רובם אחרי מעל 20 שנות שירות. לכאורה, יש לאנשים האלה 'הזדמנות', 'פריווילגיה' או 'זכות' לא לעבוד בכלל- רובם כמובן משתלבים בעשייה משמעותית שוב, גם באזרחות. כי הם אינם מרגישים חירות. רובם מדווחים על שיעבוד לחוסר מעש שקשה להכיל אותו. בסופו של דבר, 'החופש' מכביד עליהם.

בספר 'זרימה' (Flow), מיחאי צ'יקסנטמיחאי מגדיר את הזרימה שהיא בעצם החירות כך:

חירות = ללכת לקראת מטרה שאתם רוצים באמת, תוך התמודדות עם מכשולים.

החירות בקריירה לפחות כפי שאני מבינה אותה מורכבת מ- 3 דברים:

  1. הנאה משולבת עם אתגר. כך מגדירים את מושג 'זרימה- Flow' בפסיכולוגיה חיובית. אם יש הנאה אך אין אתגר, זהו מתכון מצוין לתקיעות, כי לא מתרחשת למידה, וכשהשוק דוהר קדימה, יש אפשרות שתישארו מחוץ למירוץ.
  2. אופציות תעסוקתיות פתוחות לטווח ארוך. בתוך ארגונים ומחוץ לארגונים. אם אתם עובדים (ונהנים) כבר 20 שנה באותו ארגון ויש לכם אופציה לעבוד שם עוד 20 שנה לפחות, זו אופציה פתוחה.
  3. אופציות תעסוקתיות פתוחות לטווח קצר. תיאורטיקנים קראו לזה job crafting, כלומר, יכולת לשנות את התפקיד שלכם לפי מידותיכם ורצונותיכם.

אז איפה אתם? הנה להם 10 שאלות שהתשובה אליהן תוכל לעשות לכם סדר (רק תגידו, כן / לא לכל שאלה, ובסוף סכמו ניקוד). 

  • יום יום, אתם עוסקים בעבודה רוטינית שאינה ממצה את הפוטנציאל שלכם כפי שאתם רואים אותו (זה לא קשור למידת ההשתכרות).
  • הקולגה הצעיר שלכם מבקש מכם לעשות עבודה פקידותית עבורו.
  • מבקשים מכם לעשות משהו ואתם מרגישים לא נוח לסרב כי אולי יפטרו אתכם.
  • פתאום הבנתם שאין משרות בשוק ש'הולמות את הכישורים' שלכם- או בשפה אחרת, לא קיבלתם תשובה לקורות החיים ששלכתם בהמוניהם.
  • אתם לא מבינים למה אתם עושים את הדברים כפי שאתם עושים אותם. כל המאמצים לשנות את זה לא צלחו.
  • ניסיונות להגיע לקידום לא צלחו כבר תקופה ממושכת (שנה +).
  • שכר גבוה בכ- 30% יחסית לתפקיד בענף. כל ההצעות שאתם מקבלים נמוכות מידי.
  • אם תרצו לשנות משהו בתפקיד שלכם (זמני הגעה לעבודה, הרכב משימות, מוטת השליטה והאחריות), מה הסבירות שתקבלו אישור לכך?
  • אם תרצו להירשם ללימודים, האם מקום העבודה יתמוך בכך?

ושאלת הבונוס **:

  • מתקרב סיום החג, ואתם מרגישים רע. ממש לא בא לכם לחזור למשרד.

לפעמים, כדי לאפשר תזוזה, צריך לשבת ולהתבונן על הנעשה, על העולם, על הבחירות. בפסיכולוגיה החיובית קוראים לזה Vita Activa לעומת VIta Contemplativa. ההליכה במדבר, המן שהיה ניתן פעם ביום בשעה קבועה, מאפשרים הבנה אחרת של הדרך, של העבר ושל ההווה.

יציאה מאזור הנוחות, עזיבת 'סיר הבשר' שהיא המצרים הפרטי של כל אחד, הם לקיחת סיכון אך גם הזדמנות. על ידי פעולה אקטיבית, נוצרת התבוננות, על ידי התבוננות נוצרת פעולה אקטיבית. החג מאלץ אותנו להסתכל אחרת על העבודה, על המשימות, על האנשים.

ואם באמת חשוב לכם לצאת לחירות, צאו לדרך עכשיו. בדרך הפעולה או בדרך ההתבוננות. 

אני כאן לשאלות.

 

2018-04-05T12:17:01+00:00
Return to Top ▲Return to Top ▲