ידוע שבראיונות צריך להרשים. בליבוש, בלחיצת יד, בישיבה על כיסא, בתנועות ידיים. ודבר אחד בדרך כלל לא ממליצים לעשות: לפהק ולשתות חם. יום אחד שאלתי את עצמי: האם יש משהו מאחורי ההמלצות הללו?
במשך שנים הכנתי לראיונות העבודה באופן סטנדרטי, עם אחוזי הצלחה גבוהים למדי, אבל היום גיליתי שיש דרך חדשה ויעילה הרבה יותר.
והנה לכם: כל האמת על הכנה לראיון עבודה.
______________________________________________
אנשים פונים כדי שאכין אותם לראיון ומבקשים בערך כך: תני לי את התכל׳ס, את אותו ה-׳משהו׳ שיביא אותי לתפקיד, ומהר.
הכי מהר? המממ… כל התורה על רגל אחת?
ובכן, ראיון עבודה הוא מפגש בין 2 אנשים או יותר שמטרתו לבחון את 'מידת הכימיה' ביניהם. הכימיה יכולה להיות בכל מישור אפשרי: במישור התוכן, במישור שפת הגוף, במישור הקול, וגם במישור ההקשבה שזו יישות נפרדת.
לפני שנים רבות, מישהו פרסם את ה'מחקר' הבא שבעיניי היה ונשאר אגדה אורבנית: משמעות המסר מועברת ע"י 45% תוכן ויזואלי, 38% תוכן קולי ורק 7% תוכן מילולי. המחקר הזה לא שוחזר באמצעים טכנולוגיים שעומדים לרשות החוקרים כיום, כגון: עיבוד הקלטות דיגיטליות, fMRI ואמצעים נוספים.
לעומת זאת, יש מחקר די טרי שבוצע ב- MIT והוא קובע שמכל הערוצים (חזותי, שמיעתי, מילולי) דווקא ההבעה קולית היא זו שתגרום לכם ׳לקחת את המשרה׳. עפ״י המחקר, מניתוח של החלק הקולי (voice) בלבד ניתן להסיק את רמת ה- hireability שלו, במלים אחרות, האם המרואיין התקבל לעבודה או לא. לא, לא מדובר על אופן התשובות לשאלות ״איך ענית על השאלה למה פיטרו אותך״. החוקרים דגמו אותות גלי הקול, ניתחו אותם ב- Matlab ולאחר מכן ביצעו חישובים סטטיסטיים שהראו שאכן לא מדובר בצירוף מקרים טהור.
בין הפרמטרים שנבדקו: כמות הדיבור לעומת כמות השתיקות, עוצמה, גובה הקול, מנעד הדיבור, שטף הדיבור, קצב הדיבור, אפילו ה- הממממ… נספרו וכומתו.
בנוסף, נעשתה בדיקה השוואתית של אותם הפרמטרים בקול המראיין ובקול המרואיין- עוצמה, גובה הקול, מנעד הדיבור, שטף הדיבור וכן הלאה. בנוסף, נמדדה כמות ה- switches בין מראיין למרואיין, תגובות הדדיות (Back Channeling) ושילובים נוספים. מעניין שכאשר השיחה קלחה, כלומר ניתן היה לשמוע שקולות המראיין והמרואיין משתלבים זה בזה, המנעד נעשה דומה, אם קול המראיין היו תנודות, אז קול המרואיין השתנה בהתאם.
גם הצד החזותי נלקח בחשבון. עם זאת, החוקרים מדגישים כי דווקא לצד השמיעתי יש השפעה רבה יותר על תוצאות הראיון. המנבא הטוב ביותר היה אופן השזירה של קולות של מראיין ומרואיין, מעין יצירת הרמוניה. במעט מקרים, השילוב בין שמיעתי לחזותי היה מנבא טוב יותר. אנשי הפסיכולוגיה החיובית קוראים לזה FLOW. ככה זה כשהשיחה קולחת.
המחקר הזה מעורר בפעם המי- יודע- כמה את השאלה על תקיפות של ראיונות באופן כללי לחרוץ את גורלנו בעולם העבודה. כי אם הכל יחסים, אז עוד איכשהו, ואם הכל קול??? אז איך זה בדיוק קשור לעבודתנו כמהנדסים, אנשי רכש, תפ"י, ייצור ועוד? לא כולנו נולדנו זמרי אופרה!
ולפינת ההמלצות המעשיות
1. שימו לב לקול שלכם- תקליטו את עצמכם מדקלמים הצגה עצמית ונסו להבין האם זה באמת מה שהמראיין רוצה לשמוע?
2. חשוב ביותר שהקול לא יהיה מונוטוני! אפילו קול יפה ביותר שהכרתם יימאס עליכם מהר מאד אם תהיו חשופים אליו 24/7, כך גם העוגות הטעימות ביותר.
3. אנשי ה-NLP (Neuro linguistic Programming)קוראים לתופעה הזו rapport– התחברות. מומלץ לחקות במובן מסוים את האינטונציה של המראיין וגם את תנוחתו ותנועותיו.
4. דברו אמת! אם ההסבר שלכם טיפה מזייף (אפילו ממש קצת), המראיין שומע את זה, ואני מדברת על מראיין מתחיל- קל וחומר אם נמצא שם איש משאבי אנוש מנוסה! לכן, אתרו את הפערים בין הנתונים שלכם כעת לבין נתוני המשרה. אם הפער לא גדול, ניתן לנתח על מה בעצם המועמדות שלכם עשויה ליפול, למשל, על חוסר או עודף ניסיון מקצועי או ניהולי, על התמחות מעט שונה, על חוסר ידע בתוכנות, אי ידיעת שפות או תרבות. הכינו הסברים מניחים את הדעת- אך אמיתיים ביותר.
5. התפקיד שלנו הוא לתת למעסיק הפוטנציאלי את כל המידע התכני, העובדתי והרגשי שהוא זקוק לו על מנת לקבל החלטה מושכלת על גיוס העובד למשרה. לפעמים, אפשר לחייך ולאחר מכן בעדינות ולומר: 'הי, זה אני שיש לו את כל זה…'.
מקווה שעזרתי!
פרטים נוספים וליווי להצלחה בתהליכי הגיוס- בספר
שלכם,
יעל
